בלשון חז"ל המילה מבטאת ב[הלכה] א. חֲלוּתוֹ של דבר (לדוגמה: "אשה שיש בה הויה" כלומר תפיסת קידושין ב. דרישה שהדבר יֵעשה ויתהוה על ידי אדם בכונה ובתנאי ההלכה (לדוגמה: הוויתו על ידי טהרה בעינן. זה במקום שכתוב יהיה או והיה. ובמקום שנוספת המילה "הוא" דורשים חז"ל "בהוויתו יהא" כלומר ישאר באותו קיום.
לערך העוסק בהפועל בהווה הוֹיֶה; ראו צורת עבר היה.
ערך בוויקיפדיה: הוויה