מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
הֹוֶה ; ראו כתיב מלא הווה .
פועל עזר: היה היה כ־ היה ל־. התקיים למען דבר. מילא יעוד במציאותו.
”יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ“ (בראשית כז , פסוק כט ) ”אַתָּה וְהַיְּהוּדִים חֹשְׁבִים לִמְרוֹד עַל כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ“ (נחמיה ו , פסוק ו )
התקיים בעולם. נתן יתרון בקיומו.
”כִּי מֶה הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ“ (קהלת ב , פסוק כב )
התרחש, קרה,
חילוף ו/י עם הפועל היה . לא מצוי בעבר בארמית מצוי הווא ”דִּי הֲוָה צָבֵא הֲוָא קָטֵל וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא“ (דניאל ה , פסוק יט )
לשון המקרא ” וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ“ (ישעיהו מז , פסוק יא ) ” הֹוָה עַל הֹוָה תָּבוֹא וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה תִּהְיֶה“ (יחזקאל ז , פסוק כו )
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הוה
הגייה * hava
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ה־ו־י/ה
דרך תצורה משקל קַטְלָה
נטיות הַוַּת־, ר׳ הַוּוֹת
לשון המקרא ”הַשַּׂר שֹׁאֵל וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא וַיְעַבְּתוּהָ“ (מיכה ז , פסוק ג ) ”כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן“ (תהלים ה , פסוק י ) ”וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ“ (תהלים לח , פסוק יג ) ”הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה“ (תהלים נב , פסוק ד ) ”הַוּוֹת בְּקִרְבָּהּ וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה“ (תהלים נה , פסוק יב ) ”חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת “ (תהלים נז , פסוק ב ) ”כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת “ (תהלים צא , פסוק ג ) ”לֹא יַרְעִיב יְהוָה נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף“ (משלי י , פסוק ג ) ”הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת “ (איוב ו , פסוק ל ) להוותו אינו יכול להשתתף בטיול המאורגן.
מילה מקראית יתכן שהיא אונומטופאית .
המילה נפוצה במקרא בעיקר בצורת רבים הַווֹת רוב הפרשנים מסבירים באופן עקבי שבר , שברון , צרה ודומיהן, לדעת האבן עזרא מדובר בפועל הָוָה או שם נגזר ממנו כמו הויה . מתרגום יונתן נראה שהמילה אונומטופאית כמו וַי . השוו לנגזרת 'תהותתו' בהוראת תצררו,'תגרמו למצוקה': ”עַד־אָ֤נָה תְּה֥וֹתְﬞת֣וּ עַל־אִישׁ֮ תְּרָצְּח֢וּ כֻ֫לְּכֶ֥ם כְּקִ֥יר נָט֑וּי גָּ֝דֵ֗ר הַדְּחוּיָֽה“ (תהלים סב , פסוק ד )
כנרדפת לתיבת בור,תהום : ”לֹא־יַרְעִ֣יב יְ֭הֹוָה-נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק, וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף“ (משלי י , פסוק ג ) הלשונאי דוד ילין פירש תיבת הוה המקראית עפ"י הערבית [ 1] أهوى ) בהוראות: 1) להוריד, להפיל.
2) ליפול, לצנוח לעבר משהו, להמתח אל , להתרחב לעבר. ( ”וּ֝בְהַוַּ֗ת בֹּגְדִ֥ים יִלָּכֵֽדוּ“ (משלי יא , פסוק ו ) )
↑ (ראו-לשונינו, תמוז תרפ"ח 1928, עמ'13)
לערך העוסק בשם עצם הֹוֶה; ראו כתיב מלא הווה.