מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
כבאים בשעת דליקה
- לשון חז"ל אש גדולה ובלתי־נשלטת, האוחזת בכל ומתפשטת במהירות.
- ”כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן.“ (משנה, מסכת שבת – פרק טז, משנה א)
- ”הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, עַד כַּמָּה תַעֲבוֹר הַדְּלֵקָה; רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלוּ הוּא בְאֶמְצַע בֵּית כּוֹר.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ו, משנה ד)
- ”מַעֶשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְלֵקָה בְּתַנּוּרֵי כְפָר סִגְנָּה, וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה, וְטִמְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ה, משנה ד)
