”וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר"“ (שמות לו, פסוק ז): המילה הותר היא צורת המקור המוחלט של הפועל הותיר 'השאיר יֶתֶר', ולכן כוונת הביטוי היא 'די, ואפילו יש יתר, יש עודף'. בלשון המקרא שתי התיבות מרוחקות זו מזו ,אבן שושן מוסר כי הדוגמאות הבולטות באמצעותן ניתן להתחקות אחר התיבות כצירוף-כבול, מופיעות לראשונה ברובד עברית-חדשה, דרך כתבי אחד העם.
