”ויהי גם לחם לפי הטף… ביומא דפגרא – כאשר "באה הברכה במשלח ידה" – שבה אמי הביתה בערב, שׂמחה וטובת לב, ותעשׂ לנו דייסה של כוסמת.“ (בתולה נישאת, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
”לחם לבן הנאפה בתנור שבמסדרון על ידי העוזרת הערביה, שותים כוס קקאו, סועדים בלחם לבן מרוח בחמאה, שותים כוס חלב חמוץ, מה שאהוב עלי ביותר זו דייסת סולת עם חלב חם, ויש תמיד זיתים ירוקים על השולחן.“ (היינו כחולמים, מאת פנחס גוברין, בפרויקט בן יהודה)
מארמית: : דַּיְסָא . "חלש ליביה, שְׁרף פינכא דדייסא." (תענית כד ב) במקור מאכל עשוי גרעיני דגן כתושים. ”שוקא דדיסא“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף כה, עמוד ב)דַּיִס[2] קרוב לשורש ד-ו-שׁ, דַּיִשׁ (חילוף שׁ/שׂ הנפוץ בין ערבית לעברית וחילוף שׂ/ס נפוץ בלשון חז"ל).
ערך בוויקיפדיה: דייסה