דברה

דִּבְרָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דברה
הגייה*	divra
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ד־ב־ר א
דרך תצורה
נטיות	דִּבְרַת־

1. לשון המקרא גורם, סיבה.

   • ”אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי.“ (איוב ה, פסוק ח)
   • ”אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם.“ (קהלת ג, פסוק יח)
   • ”בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה.“ (קהלת ז, פסוק יד)
   • ”אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים.“ (קהלת ח, פסוק ב)
   • ”נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק.“ (תהלים קי, פסוק ד)

ראו גם

• דִּבֵּר

סימוכין

• "דִּבְרָה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 1700)