גשמיות

גַּשְׁמִיּוּת

לשון ימי הביניים (יש לשכתב פירוש זה): חומריות, גופניות.
- ”וְהָיָה בְּדִין שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם הַגַּשְּׁמִי נִבְרָא בְּעִנְיָן שֶׁהוּא נֵאוֹת לַגַּשְׁמִיּוּת, בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַשִּׂכְלִי הַנֵּאוֹת לַשֵּׁם הַגַּשְּׁמִי“ (ספר הכוזרי, מאמר רביעי, פסוק כה)

בשפה השמית המבודדת - סוקוטרית, שרדה המילה (מֻגְשֵם múgšhem) =בן , (גֵשֹׁמֹה geśhómoh) =בת. ^[^{דרוש מקור]} . ערבית: גִ'שֱׂם جِسْم בהוראת - גוף,חפֶץ.
במקורות נוצריים מן המאה ה-4 לספירה נִשְׁתַּיֵּיר הביטוי בסורית-ארמית : (ܐܠܗܐ ܡܓܫܡܐ‏ =אלהא - מגשמא) ז"א , האל - מגשים הוא רוח בבשר . ^[^{דרוש מקור]}
בספר הזוהר נמסר: "הן לא קצרה יד י"י דלאארכרוידא אלא גשמא דחד" . מצוי ב'עגת-החסידים' גם בצורת 'גשמי' במלרע בהוראת השייך לעינייני הבשר,מהווה ניגוד של המושג 'רוחני' . ^[^{דרוש מקור]}

ערך בוויקיפדיה: גשמיות