גמגם
גִּמְגֵּם
[עריכה]| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | גמגם |
| שורש וגזרה | ג־מ־ג־ם |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון חז"ל דיבר באופן קטוע, תוך התעכבות על הברות ספציפיות. מחמת הסוס, מבוכה או לקות מוחית.
- אל תגמגם ואמר לו אלא אמור לו מייד
- מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך
גיזרון
[עריכה]אולי מילה אונומטופית [דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו]
- מצוי במצרית קדומה גמגמ gmgm בהוראת דיבור-טיפשי או מקוטע . וכפועל בהוראת לשבור, לרסק, לקרוע .להלן הירוגליף:
נגזרות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: stutter
ראו גם
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]במדרש נדיר התגמגם כמו נמוג ”כבר היה העולם מתגמגם והולך“ (שיר השירים רבה, פרשה ז, סימן א)
קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: גמגום |