גמגם
גִּמְגֵּם[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | גמגם |
| שורש וגזרה | ג־מ־ג־ם |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון חז"ל דיבר באופן קטוע, תוך התעכבות על הברות ספציפיות. מחמת הסוס, מבוכה או לקות מוחית.
- אל תגמגם ואמר לו אלא אמור לו מייד
- מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך
גיזרון[עריכה]
אולי מילה אונומטופית [דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו]
- מצוי במצרית קדומה גמגמ gmgm בהוראת דיבור-טיפשי או מקוטע . וכפועל בהוראת לשבור, לרסק, לקרוע .להלן הירוגליף:
נגזרות[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: stutter
ראו גם[עריכה]
מידע נוסף[עריכה]
במדרש נדיר התגמגם כמו נמוג ”כבר היה העולם מתגמגם והולך“ (שיר השירים רבה, פרשה ז, סימן א)
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: גמגום |