מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
גִּמְגֵּם[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
גמגם
|
| שורש וגזרה |
ג־מ־ג־ם
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון חז"ל דיבר באופן קטוע, תוך התעכבות על הברות ספציפיות. מחמת הסוס, מבוכה או לקות מוחית.
- אל תגמגם ואמר לו אלא אמור לו מייד
- מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך
- מצוי במצרית קדומה גמגמ gmgm בהוראת דיבור-טיפשי או מקוטע . וכפועל בהוראת לשבור, לרסק, לקרוע .להלן הירוגליף:
מידע נוסף[עריכה]
במדרש נדיר התגמגם כמו נמוג ”כבר היה העולם מתגמגם והולך“ (שיר השירים רבה, פרשה ז, סימן א)
קישורים חיצוניים[עריכה]
ערך בוויקיפדיה: גמגום