גלד

גֶּלֶד

עוֹר האיבר העוטף את הגוף, או חלקו הדק החיצוני ובדומה לזה
- ”שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי“ (איוב טז, פסוק טו)
- ”לפלוף שבעין וגלד שעל המכה ושרף לח“ (משנה, מסכת מקוואות – פרק ט, משנה ד)
- ”(שופר) ארוך וקצרו, גרדו והעמידו על גלדו - כשר“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף כז, עמוד ב)
(יש לשכתב פירוש זה): בהשאלה: קרום דק מכסה חומר לח שהתייבש שטח פניו
- ”לפלוף שחוץ לעין, וגלד שחוץ למכה, והרטיה שעליה, ושרף היבש, וגלדי צואה שעל בשרו, ובצק שתחת הצפורן“ (משנה, מסכת מקואות – פרק ט, משנה ב)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא.אכדית בהגיית גִלדֻ (gildu) בהוראת עור מושאל לערבית جلد גִּ'לְדּ (נהגה גם גִּׁ'לְדֶּה ) - עור.