גוה

גֵּוָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גווה
הגייה*	geva
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ גֵּווֹת; גֵּוַת־, ר׳ גֵּווֹת־

גווה של גוררת, המשמשת לאימוני הנצלה בצי האמריקני

גוות הכלא אה"מ "ווֹרִיוֹר", 1862

1. לשון המקרא גוף של אדם.

   • "שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה, וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים." (איוב כ כה)

2. עברית חדשה (ימאות) גוף של אונייה ישנה ובלתי כשירה לשיט, שהוסבה לשימוש אחר.

   • במקום לגרוט את האונייה הוחלט להפוך אותה לגווה לתרגול בקרת נזקים וכיבוי אש.
   • "הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ירתק אותן כשהן בנמל לרתוקות (moorings) מתאימות לשביעת רצונו של מנהל הנמל." (תקנות הנמלים, תשל"א-1971, באתר גולדפרב-זליגמן)

גיזרון

1. מן גֵּו במשמעות "גוף".
2. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.

צירופים

• גֵּוַת־מָנוֹף
• גֵּוַת־אֲסוּרִים
• גֵּוַת־כֶּלֶא

תרגום

• אנגלית: hulk‏, trunk‏‏‏‏
• צרפתית: ponton‏‏‏‏
• גרמנית: Hulk‏‏‏‏

ראו גם

• גֵּו
• גְּוִיָה