בכי תמרורים

בְּכִי תַמְרוּרִים

לשון המקרא בכי מסיבי, גְּדוש דמע ומרירות.
- ”כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ“ (ירמיה לא, פסוק יד)
- ”הוא מייבב, אך אינו בוכה תמרורים. רבים שתו ורבים ישתו. חוק עולם הוא. אין הוא מערער על מידותיה של הבריאה, אלא מהרהר עליה בניגון חרישי.“ (למנצח על החליל, מאת אליעזר שטיינמן, בפרויקט בן יהודה)

מקור הביטוי בפסוק לעיל בספר ירמיה.

האות ת' במילה "תמרורים" אינה דגושה כיוון שבאה לאחר אם קריאה י'.