בגר

יש להוסיף לדף זה את הערך: בֶּגֶר.

בָּגַר[עריכה]

לשון חז"ל אדם שנעשה גדול בחלוף הזמן.
- ”בתך בגרה -שחרר עבדך ותן לה“ (בבלי, מסכת פסחים – דף קיג, עמוד א)
- ”תשע נערות נדריהן קיימין בוגרת והיא יתומה נערה ובגרה והיא יתומה נערה שלא בגרה והיא יתומה“ (משנה, מסכת נדרים – פרק יא, משנה א)
- ”שלחה אשתו ואמרה לו בתך בגרה בא והשיאה“ (בראשית רבה, פרשה צה, סימן ל)
- ”הבנות בין שניסו עד שלא בגרו ובין בגרו עד שלא ניסו אבדו מזונותיהן ולא אבדו פרנסתן“ (תוספתא, מסכת כתובות – פרק ד, הלכה יז)

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

השורש ב־ג־ר הוא שורש מגזרת השלמים.