אלמן

אַלְמָן[עריכה]

"האלמן", ציור שמן של קרל שפיצווג (1844)

גבר שאשתו מתה/נפטרה/הלכה לעולמה והותירה אחריה אותו ואת ילדיו (אם קיימים)
- ”אביו היה ר' קלמן השדכן, והוא איש שָׂמֵח וטוב-לב, אלמן מאשתו ועני מדֻכּא אשר רק מלאכת שדכנותו הספיקה לו מעט לחם“ (מֵעֵבֶר לַנָּהָר, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)
- ”וּמַה-תָּאֳרוֹ: צַח אִם-שָׁחֹר? אַלְמָן הוּא אִם-עוֹדוֹ בָחוּר?“ (לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
בהשאלה: בודד, עזוב, זנוח
- ”כִּי לֹא-אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מה' צְבָאוֹת“ (ירמיהו נא, פסוק ה)

צורת הנקבה אַלְמָנָה מופיעה פעמים רבות בתנ"ך ובמשנה. צורת הזכר מופיעה בתנ"ך, אולם רק במשמעות המושאלת (כמטאפורה לעמי ישראל ויהודה שהאל אינו מגן עליהם כביכול). באכדית (תעודות מארי):‏ almānu(m)‎ (אלמן); באוגריתית: 𐎀𐎍𐎎𐎐𐎚 אַלמנת (אלמנה) . בארמית אַרְמַלְתַּא . (בכתב סורי קלאסי: ܐܪܡܠܬܐ) ו-أَرْمَلَة (אַרְמַלָה) בערבית בחילופי ר>ל ו-ל>נ המשתקפים גם במילים אחרות.
פרופ' קאסוטו הוכיח שספרות המקרא היא המשכה הישיר של הספרות הכנענית-אוגריתית, ולראייה שלל ההקבלות והדימויים המקראיים המצטלבים בהרמוניה מושלמת עם קודמיהם האוגריתיים, דוגמא לכך קיימת עם תיבות "שכול"-"אלמון" - ”לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה, וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל“ (ישעיהו מז, פסוק ח) , והצלעות המקבילות באוגריתית: "בדה ח'ט ת'כל בדה ח'ט אֻלמן", פירוש - בידו שבט שכול בידו שבט אלמון^[1].

ערך בוויקיפדיה: אלמנות

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלמן

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון חז"ל גרם לאשתו להיות כאלמנה.
- ”כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו“ (בבלי, מסכת פסחים – דף מט, עמוד א)

↑ משה הלד,"עוד זוגות מלים מקבילות במקרא ובכתבי אוגרית, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה י"ח ג'/ד‎' (תשי"ב-תשי"ג)