אלמן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אַלְמָן[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אלמן |
| הגייה* | alman |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־ל־ם |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | ר׳ אַלְמָנִים, ס"ר אַלְמְנֵי־ |
"האלמן", ציור שמן של קרל שפיצווג (1844)
- גבר שאשתו מתה/נפטרה/הלכה לעולמה והותירה אחריה אותו ואת ילדיו (אם קיימים)
- ”אביו היה ר' קלמן השדכן, והוא איש שָׂמֵח וטוב-לב, אלמן מאשתו ועני מדֻכּא אשר רק מלאכת שדכנותו הספיקה לו מעט לחם“ (מֵעֵבֶר לַנָּהָר, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)
- ”וּמַה-תָּאֳרוֹ: צַח אִם-שָׁחֹר? אַלְמָן הוּא אִם-עוֹדוֹ בָחוּר?“ (לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- בהשאלה: בודד, עזוב, זנוח
גיזרון[עריכה]
- צורת הנקבה אַלְמָנָה מופיעה פעמים רבות בתנ"ך ובמשנה. צורת הזכר מופיעה בתנ"ך, אולם רק במשמעות המושאלת (כמטאפורה לעמי ישראל ויהודה שהאל אינו מגן עליהם כביכול). באכדית (תעודות מארי): almānu(m) (אלמן); באוגריתית: 𐎀𐎍𐎎𐎐𐎚 אַלמנת (אלמנה) . בארמית אַרְמַלְתַּא . (בכתב סורי קלאסי: ܐܪܡܠܬܐ) ו-أَرْمَلَة (אַרְמַלָה) בערבית בחילופי ר>ל ו-ל>נ המשתקפים גם במילים אחרות.
- פרופ' קאסוטו הוכיח שספרות המקרא היא המשכה הישיר של הספרות הכנענית-אוגריתית, ולראייה שלל ההקבלות והדימויים המקראיים המצטלבים בהרמוניה מושלמת עם קודמיהם האוגריתיים, דוגמא לכך קיימת עם תיבות "שכול"-"אלמון" - ”לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה, וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל“ (ישעיהו מז, פסוק ח) , והצלעות המקבילות באוגריתית: "בדה ח'ט ת'כל בדה ח'ט אֻלמן", פירוש - בידו שבט שכול בידו שבט אלמון[1].
צירופים[עריכה]
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
- אַרְמְלִי (נדיר מאוד)
תרגום[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: אלמנות |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלמן |
אִלְמֵן[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | אלמן |
| שורש וגזרה | א־ל־מ־ן |
| בניין | פִּעֵל |
 |
|
| בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. | |
- לשון חז"ל גרם לאשתו להיות כאלמנה.
- ”כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו“ (בבלי, מסכת פסחים – דף מט, עמוד א)
גיזרון[עריכה]
- גזירת פועל משם-העצם אלמנה (דנומינציה).
נגזרות[עריכה]
סמוכין[עריכה]
- ↑ משה הלד,"עוד זוגות מלים מקבילות במקרא ובכתבי אוגרית, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה י"ח ג'/ד' (תשי"ב-תשי"ג)