”תהליך זה [...] מערער את היסוד אשר בלעדיו אין לא מצעים ולא תורות שבעל פה ולא תורות שבכתב ואף קיומנו כולו עשוי להשאר בלעדיו אותיות פורחות באוויר.“ (ההובי החדש, מאת נתן אלתרמן, בפרויקט בן יהודה)
בהשאלה מדברי התנא רבי חנינא בן תרדיון, מעשרת הרוגי מלכות, אשר הרומאים העלו אותו על המוקד עטוף בספר תורה. בעודו עולה בלהבות שאלו אותו תלמידיו: "מה אתה רואה?" אמר להם: "גְּוִילִין נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר" (עבודה זרה יח א).
יש המחזיקים בדעה כי כוונת הביטוי הפוכה, כלומר - החומר נשרף אך הרוח (אותיות התורה) נשארת לנצח:
"וכן רבי חנינא בן תרדיון בשעה ששרפו את גופו בחבילות של זמורות הרגיש את עצמו ואת עמו בלתי מנוצח, מפני שהוא ראה באמת אותיות פורחות באוויר, מפני שהרגיש לו ולעמו הנצח ולמנצחיו רק נצחון ארעי על גופות ישראל ולא על נשמותיהן. (שמחה בונם אורבאך, העיקר שחסר - על סיסמאותיו של ד. בן־גוריון, הצֹפה, 25 ביוני 1954)
