1. מן אֲגַם. ועד הלשון העברית, מילון צמחי ארץ ישראל (תש"ו), 1946.
2. כפי הנראה בהשאלה מן (1):.
3. על פי ההקשר במשפט בפסוק מספר איוב לעיל שימש האגמון לבעירה. בכיבוש בבל שימש כחומר לבעירתה ככתוב: ”וְהַמַּעְבָּרוֹת נִתְפָּשׂוּ, וְאֶת-הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ; וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, נִבְהָלוּ“ (ירמיהו נא, פסוק לב)
תרגום יונתן לישעיהו יט טו: ולא יהי למצרים מלכא דמלך ריש והגמון שלטון ואטרון.
רש"י על ישעיהו יט טו: "אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון" – הם החרטומים ואיצטגנינים החוזים בכוכבים שיש ברקיע מזלות וכוכבים המכונים כן ועשויין דוגמת ראש וזנב והם נתונים בטלה ויש לפרש כתרגומו ראש והגמון שלטון ואטרון.
מצודות דוד על ישעיהו יט טו: "ואגמון" – הוא צמח רך והוא הפוך מן גומא וכן הלכוף כאגמון ראשו (לקמן נ"ח).
רש"י על איוב מ כו: "אגמון" – הוא כפוף כמו כיפה ואגמון ועשוי של ברזל לצוד בו דגים.
רש"י על איוב מא יב: "ואגמון" - פתרונו לפי עניינו לשון כלי חרש הוא כמו דוד נפוח כענין שנאמר (ירמיהו א) סיר נפוח אני רואה.
מצודת דוד על איוב מא יב: "מנחיריו" – ההבל היוצא מנחיריו הוא רב ונראה כעשן לגודל החום ודומה הוא אל ההבל היוצא מן הדוד והאגמון כשהוא נופח ומרתיח שמעלה אז הבל רב.
מצודת ציון על איוב מא יב: "ואגמון" – שם כלי מכלי הבשול.
מלבי"ם על איוב מא יב: "כדוד נפוח". כמו סיר נפוח, אגמון אד העולה מן אגם מים בעת החורף.
↑מנדל נון, הדיג העברי הקדום, 1964. עמ' 56: "משרתי האציל (בתמונה המצורפת) נושאים את הצלצלים ואת הדגים שהושחלו על עלה גומא. [ועוד] רבים סבורים כי אין אגמון וחוח אלא מיני חכה שונים, וברוח זו כתוב גם במילונים."
לערך העוסק באֶגְמוֹן; ראו הֶגְמוֹן ב־ה'.
ערך בוויקיפדיה: אגמון (צמח)