רצון

רָצוֹן[עריכה]

כוח נפשי הדוחק באדם לעשות מעשה או להשיג הישג. חפץ. (משנאי)
- דבר אינו עומד בפני הרצון.
הסכמה, היתר, אישור, החלטה, נחת רוח. (מקראי)
- ”וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.“ (ישעיהו נו, פסוק ז)
חסד, ברכה, טובה, צדקה.
- ”פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.“ (תהילים קמה, פסוק טז)