עורבא פרח

תוכן עניינים

דבר חסר אחיזה במציאות.
- "וכך היו כל יסורי נפשי באותה שנה־ומחצה רק צללים עוברים ודברים שאין בהם ממש. רק עוֹרבא פרח, רק עוֹרבא פרח..." ("עורבא פרח", מ"י ברדיצ'בסקי)
- "עורבא פרח! התדעו לכם, אדוני הקוראים, את פשר המלים האלה? על פי המלים האלה עליכם לדעת כי כל הדברים אשר דברתי עד כה – בחזון דברתים ומלבי בדיתים, ולא היו הדברים האלה מעולם!" ("סנהדרין גדולה", דוד פרישמן)
- "אני שואלת לשלומך, ואתה משיב לי – עורבא פרח! אני אומרת לך דברים של ממש, ואתה אומר לי דברי־רוח" ("סוסתי", מנדלי מוכר ספרים)

לשון חז"ל בארמית (מילולית: עורב פורח): "אמר ליה: וכי מה בין זה לנדרים ונדבות? - אמר ליה: עורבא פרח. (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כא, עמוד א) ופירש"י: "ראה עורב פורח באויר כלומר השיאו לדבר אחר" (חולין קכד ע"ב).

בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)