מקור הביטוי במקרא: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א, ב). משמעות המילה הבל נסובה סביב משמעותו של דבר החולף במהרה. עניין זמני שאין לו קיום לאורך זמן (בניגוד גמור לאות-קין הנחתמת לנצח), המקור שנמצא בקהלת מתכוון שהכול חולף והחיים הם דבר בר חלוף.