עדר
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
עדר |
| שורש וגזרה |
ע־ד־ר א, שלמים |
| בניין |
פָּעַל (קל) |
- עבד את האדמה בעזרת כלי יד, שבר ופורר את האדמה ועקר את העשבים, תחח את האדמה.
-
מילים נרדפות [עריכה]
השורש ע־ד־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים [עריכה]
| ע־ד־ר א |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
עָדַר |
עוֹדֵר |
יַעְדֹּר |
עֲדֹר |
לַעְדֹּר |
| נִפְעַל |
נֶעְדַּר |
נֶעְדָּר |
יֵעָדֵר |
הֵעָדֵר |
לְהֵעָדֵר |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
עִדֵּר |
מְעַדֵּר |
יְעַדֵּר |
עַדֵּר |
לְעַדֵּר |
| פֻּעַל |
עֻדַּר |
מְעֻדָּר |
יְעֻדַּר |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
עִדֵּר א [עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
עידר |
| שורש וגזרה |
ע־ד־ר א, שלמים |
| בניין |
פיעל |
- עבד את האדמה בעזרת כלי יד, שבר ופורר את האדמה ועקר את העשבים, תחח את האדמה.
-
- "טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומְעַדְּרָה" (בראשית רבה, פרשת וישלח, סימן ח')
השורש ע־ד־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים [עריכה]
| ע־ד־ר א |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
עָדַר |
עוֹדֵר |
יַעְדֹּר |
עֲדֹר |
לַעְדֹּר |
| נִפְעַל |
נֶעְדַּר |
נֶעְדָּר |
יֵעָדֵר |
הֵעָדֵר |
לְהֵעָדֵר |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
עִדֵּר |
מְעַדֵּר |
יְעַדֵּר |
עַדֵּר |
לְעַדֵּר |
| פֻּעַל |
עֻדַּר |
מְעֻדָּר |
יְעֻדַּר |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
עִדֵּר ב [עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
עידר |
| שורש וגזרה |
ע־ד־ר ב, שלמים |
| בניין |
פיעל |
- החסיר, מנע ממישהו דבר־מה.
-
- "וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשׁוֹ לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר" (מלכים א, ה, ז)
השורש ע־ד־ר ב הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים [עריכה]
| ע־ד־ר ב |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין |
-אין- |
| נִפְעַל |
נֶעְדַּר |
נֶעְדָּר |
יֵעָדֵר |
הֵעָדֵר |
לְהֵעָדֵר |
| הִפְעִיל |
הֶעְדִּיר |
מַעְדִּיר |
יַעְדִּיר |
הַעְדֵּר |
לְהַעְדִּיר |
| הֻפְעַל |
הֻעְדַּר |
מֻעְדָּר |
יֻעְדַּר |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
עִדֵּר |
מְעַדֵּר |
יְעַדֵּר |
עַדֵּר |
לְעַדֵּר |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
עדר |
| הגייה* |
eder |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
משקל קֵטֶל |
| נטיות |
ר' עֲדָרִים |
- קבוצה נפרדת של צאן או של בהמות.
-
- "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד" (שיר השירים ו, ה)
- בהשאלה קבוצה או ציבור שיש לו ייחוד והוא נפרד מקבוצות אחרות.
-
- "כִּי פָקַד ה' צְבָאוֹת אֶת עֶדְרוֹ אֶת בֵּית יְהוּדָה" (זכריה י, ג)
- בהשאלה, עברית חדשה ציבור של אנשים שכל אחד מהם אינו מציג דעה משלו, וכולם מושפעים מדעת הרוב או שהולכים אחרי המנהיג.