”רב-חובל, למשל, שספינתו מיטרפת בים, שאין הצלה לספינתו, לא ישקוט ולא ינוח, אם בעל נפש הוא, עד אם ימצא הצלה אפשרית לכל נוסעיו, ורק אז ירד תהומה ביחד עם ספינתו.“ (מה מקור המבוכה בחשבוננו, מאת אהרן דוד גורדון, בפרויקט בן יהודה)
”משל למה הדבר דומה, לאותם שני היהודים שנמצאו באניה מיטרפת בים, אחד מהם מודאג ונכה־רוח, והשני – עליז ושמח.“ ("העולם", 16 בנובמבר 1944, באתר עיתונות יהודית היסטורית)