"שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה, אם עוברות שתיהן - שתיהן טובעות, בזה אחר זה - שתיהן עוברות." (סנהדרין לב ב)
”מעשה היה בספינה, שהפליגה לתוך הים ורוח טובה היתה נושבת במפרשי התורן ונהגה את הספינה בשלום.“ (מסעות, מאת ש' בן-ציון, בפרויקט בן יהודה)
[אדריכלות] בהשאלה: כינויו של חלל מרכזי או צדדי במבנה של בסילקי או כנסיה.
בתי כנסיות אלה הם כלם בני שלש „ספינות“, אחת אמצעית, מרכזית ושתים צדדיות לפי הסגנון של הבסיליקה." (פילון האלכסנדרוני, כתבי היסטוריה. תרגם: מנחם שטיין, תרצ"ז)
בניגוד למקבילתה הוותיקה, והנפוצה יותר "אונייה", המילה "ספינה" (שיש שתיארכוה לתקופת בית שני) מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. השורש ס-פ-ן הפך שימושי בלשון חזל ובתרגומים הארמים, ושימש מעתה גם בהוראת ספינה. קיימת לה מקבילה אכדית המתוארכת למאה השביעית לפנה"ס. ארמית - ספינא, ובערבית - سَفِينَة (סַפִינָה).
כנראה גזור מספון, כלומר מבנה מקורה[1], וראה עוד ב'מידע נוסף'.
האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות, תש"ל (1970).
אדריכלות: תרגום שאילה מלטינית: navis, ספינה, אונייה.
הופעתה היחידה של המילה במקרא הייתה אחת הסיבות לכך שחוקרים אחדים מאחרים את כתיבת ספר יונה לתקופת בית שני. בתקופה זו רווח יותר השימוש במילה ספינה על פני המילה העברית אניה. חוקרים אחרים הסבירו את ההופעה היחידאית של המילה כאמצעי ספרותי: מחברו של ספר יונה נזקק למילה הארמית ספינה רק כאשר יונה יורד אל תוך הספינה על מנת להתחבא. המילה ספינה מזכירה את המילה ספון שפירושה הוא "מכוסה" בסיפון. לפי הסבר זה מובן מדוע משמשות שתי המילים, אניה וספינה, זו ליד זו.
תקנות רשות הספנות והנמלים מגדירות ספינה ככלי שיט המונע בכוח מנוע או מפרשים, שאורכו מן 7 ועד 24 מטרים ותפוסתו אינה עולה על 100 טון.[2] במילים אחרות: ספינה על פי הגדרת החוק היא כלי שיט בינוני הגדול מסירה וקטן מאונייה.
ערך בוויקיפדיה: ספינה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספינות