מילה יחידאית במקרא. מצד ההקשר נראה שהכוונה לתואר מכובד לאדם בעל מעמד רם המקורב למלך.
כיום מקובל לגזור מאכדית: בהגיית אַבַּרָקֻ abarakku - משמעו סוכן, גזבר, פקיד-מדינה בכיר, ובתקופה קדומה "מנהל-מקדש". והצירוף האכדי 'אבָּרכֻּּ-רבֻּ' "abarakku rabû" - משמעו הפקיד הבכיר ביותר.
במדרש (מדרש תנאים דברים א,א) הובאו שני פירושים: ר' יהודה פירש "אברך" כהלחם: אב בחכמה ורך בשנים. ור' יוסי אמר שהוא מקביל למילה היוונית אלברכיס (ἀλαβάρχής), שמשמעותו הממונה על הוצאות והכנסות המדינה. אמנם מסתבר שזהו גיזרון שגוי, מכיון שמקובל לגזור את הכינוי היווני כהלחם של Áρᾰβες (Árabes - ערבים, הבאים ממדינת ערב) + ἀρχός (arkhós - מנהיג).
אונקלוס תרגם "אַבָּא לְמַלְכָּא". וכן דרשו בגמרא ”מאי רכא? מלכותא, דכתיב (שמ"ב ג,לט): אנכי היום רך ומשוח מלך. ואי בעית אימא, מהכא: ויקראו לפניו אברך“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף ד, עמוד א). יש שהקבילו את המילה 'רך' ללטינית: Rex - מנהיג, מושל.[1]
ר' יונה אבן ג'אנח כתב שהיא צורת מקור בבנין הפעיל [ה' התחלפה בא'] של שורש ב־ר־כ, ומשמעותה כריעה, כלומר שהיו קוראים לפני יוסף: כרעו על ברכיכם[2]. ובדומה בוולגטה.
האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' מצא שבמצרית קדומה מצוייה תיבת הירוגליף מקבילה, בצורת "ȧabrek" (אַבְּ-רֵאק) בהוראת כלי קבול, מכשיר. מכיון שיוסף התמנה להיות אחראי לאגור מזון.[3] והחוקר אברהם שלום יהודה אמר שבמצרית עתיקה משמעות המילה "אברך" היא 'לב-לך', כלומר: "שים לב".[4]
הארכאולוג הגרמני הלמוט תאודור בוסרט הקביל את המילה "אברך" לשם המלך "אוּרִכְ", שלפי כתובת אזתוד היה מלך הדננים, ומשמעות המילה היא "אדיר".[5]
בתרגום השבעים תרגמו:'אברך' במילה שהגייתה: כּיריס (κῆρυξ)" בהוראת מבשר,שליח-ציבור,כרוז . ויש שטענו שיש למשמעות זו סימוכין במצרית עתיקה[6]. אמנם אחרים טענו שתה"ש לא תרגם את המילה "אברך" מחמת חוסר ידיעה, והמילה "כרוז" אינה תרגום אלא פרשנות מי קרא לפניו.
לערך העוסק בפועל עתיד אֲבָרֵךְ; ראו את צורת העבר: בֵּרֵךְ.
ערך בוויקיפדיה: אברך