אפעה

אֶפְעֶה

סוג של נחש ארסי ממשפחת הצפעונים (Echis). האפעה חי בעיקר באזורים מדבריים.
- ”רֹאשׁ-פְּתָנִים יִינָק, תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה“ (איוב כ, פסוק טז)
- ”מַשָּׁא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף יִשְׂאוּ עַל-כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל-דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם עַל-עַם לֹא יוֹעִילוּ“ (ישעיהו ל, פסוק ו)

	שִׁמְעוּ סִפּוּר נָאֶה: גָּדִי רָאָה אֶפְעֶה. הוּא אָמַר: ”אַבָּא, רְאֵה!” וְאַבָּא אָמַר: ”אֶה!”
– חנוך לוין, הילדה חיותה רואה ממותה, 1999

בשפה שומרית "אִפָּעוּם" ì-pá-ù-um =סוג נחש ^[1] . אוגריתית אפָּאו ˀapˁaw .בערבית - أَفْعًى =אֲפְעֲן; צפע,נחש.
בלשון המקרא שורש 'א-פ-ע' משמש בהוראה כללית שעינינה נשימה, נשיפה, משורש זה משתלשלת התיבה המקראית: אָפַע שהוראתה: הבל,ריק השוו: ”הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם“ (ישעיהו מא, פסוק כד) ולכן פרשנים נטו לפרש את שם הנחש 'אפעה' כנובע מקולות רחשיו האופיניים. קרוב אל הפועל פעה העיברי השוו לערבית דרומית עתיקה: 'אפעו', אתיופית: 'אפעות'.
במילון ההרוגליפים של האגיפטולוג סיר ווליס באנג (Budge E A Wallis) מצויה התיבה בהגיית "אֵפְ" גם במשמעות 'אויבו של האל רא הנחש' (=serpent), וגם במשמעות של "להסתלסל","להסתובב" ^[2]. ראו גם - אֵט'פ (ꜣtf) בהוראת נחש-מיתי. בלשון מצרית קדומה בכתב חרטומים : הפַעֵאֹ ḥfꜣ.w ובהוראת - נחש