מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
תקיף
|
| הגייה* |
takif
|
| חלק דיבר |
שם־תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ת־ק־ף
|
| דרך תצורה |
משקל קַטִּיל
|
| נטיות |
ר׳ תַּקִּיפִים; נ׳ תַּקִּיפָה, נ"ר תַּקִּיפוׂת
|
- לשון המקרא קשוח והחלטי, שאין בו ויתורים או היסוסים.
- ”מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם וְלֹא יוּכַל לָדִין עִם שהתקיף [שֶׁתַּקִּיף] מִמֶּנּוּ.“ (קהלת ו, פסוק י)
- "תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה, תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה." (כי לו נאה)
- מרגרט תאצ'ר הייתה ידועה כפוליטיקאית אמיצה ותקיפה שהיה קשה לשנות את דעתה.
- המפקד קרא לטירונים בקול תקיף: "רוצו מייד לחדר האוכל!".
- מהשורש "תקף" במשקל קַטִּיל, להוראת בעל התכונה. המילה מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בפסוק לעיל.
- השוו, הפועל מן ערבית 'תַקִפַ' ثَقِفَ - לתפוס להשיג להבין.
- יָד תַּקִּיפָה
- תַּקִּיף בְּדַעתּוׂ
