”הימים היו נסערים מאד, וצער אין סוף של הטבח העולמי תבע את עלבונו, והאכזבה בשליטי העולם ובמשטריהם, אשר הביאו את האנושיוּת עד הלום, היתה עמוּקה“ (לסיום פרשה פוליטית אחת, מאת משה בילינסון, בפרויקט בן יהודה)
”האם קם והסתלק, מלא עלבון ונפוח מחשיבות מרוטה? האם הפסיק את הקונצרט, האם תבע את עלבונו ממעליביו? האם ידע בכלל למה קמה חבורת המפגינים נגדו“ ("רֶצִ'יטֶטִיב וְרוֹנְדוֹ", מאת אלישע פורת, בפרויקט בן יהודה)
