שׁפט (שורש)
(הופנה מהדף שפט (שורש))
השורש שׁ־פ־ט הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש | |
|---|---|
| משמעות עיקרית | דיבור. דיבור מכריע. קביעת דין על פי חוק. |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
נטיות הפעלים
[עריכה]| שׁ־פ־ט | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | שָׁפַט | שׁוֹפֵט (ב׳ פעוּל: שָׁפוּט) |
יִשְׁפֹּט | שְׁפֹט | לְשְׁפֹּט |
| נִפְעַל | נִשְׁפַּט | נִשְׁפָּט | יִשָּׁפֵט | הִשָּׁפֵט | לְהִשָּׁפֵט |
| הִפְעִיל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הֻפְעַל | הֻשְׁפַּט | מֻשְׁפָּט | יֻשְׁפַּט | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין-[1] |
| פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
גיזרון
[עריכה]- השורש המקראי שׁ־פ־ט משותף למספר שפות שמיות (אכדית, אוגריתית, פיניקית) במובן של שיפוט ופסיקה (špṭ או spṭ).