הערך מצין - הן מהבחינה הטכנית והן מבחינת תכנו. כבר כעת הוא ערך טוב במיזם, ולדעתי הרחבה והסבר על מקור הבטוי תהפכו לערך מצין. להלן מספר הערות:
הופעות במקרא: הבטוי מופיע במספר מקורות, כגון: ”דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ“ (מלכים א׳ ב, פסוק לז), ”דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה“ (יחזקאל לג, פסוק ד). לדעתי אין טעם לצין את "הפעם הראשונה" שבה הוא מופיע במקרא, שכן (לדעת המחקר כיום) ספרי המקרא אינם מְסֻדָּרִים לפי סדר כתיבתם הכרונולוגי. לעמת זאת, אם הבטוי מופיע רק מעט פעמים במקרא, כדאי למנות את כלן.
בנוסף, שימי נא לב לצרופים קרובים במקרא: ” דמיך [דָּמְךָ] עַל רֹאשֶׁךָ“ (שמואל ב׳ א, פסוק טז), ”דָּמָיו בּוֹ“ (ויקרא כ, פסוק ט). כדאי לצין בטויים כאלו בנרדפות, או לִכְתֹּב עליהם (ולקשר אליהם) בסעיף "מידע נוסף" או בגזרון.
פרשנים רבים נסו להבין את הבטוי בחלקתו לגורמים, וכדאי להביא מדבריהם בגזרון. כידוע, שאלת הדם היא מְסֻבֶּכֶת מאד, ולכן חשוב להביא רק דעות ממחים עם סמוכין.
נדמה ש"דמו" של פלוני בא בהמשמעות האחריות עבור מותו (ראי למשל את ארבעת המופעים ביחזקאל לג, פסוקים ד־ח), אך גם במשמעות "שפיכת דם" בכלל (בפרק ב במלכים א). פרופ' חיים גבריהו כותב על כך בחבורו "ברית דוד ואבנר וגורלו של שר הצבא יואב" (בתוך: ספר שמואל ייבין, ירושלים, תש"ל), בחלק ב. לדעתי כדאי לקשר למאמר זה בקשורים החיצוניים, ולצטט משם, למשל, את המשפט הבא:
"מאלף כאן המנהג היווני הנזכר אצל סופוקלס שהרוצח היה מנגב את נשקו נוטף הדם בשער ראשו של קרבנו. לפי התפיסה היוונית יש בכך משום טכס של הגנה עצמית לרוצח. הדם מושם על ראש הקרבן עצמו. על מנהג זה רומז גם הומרוס.
יש להניח שהמנהגים השונים בימי קדם בעניין נקמת דם ובעניין שימת דם על ראש הנרצח, הם שפרנסו את השתלשלות הביטויים השונים על דמו בראשו - דם הקרבן על ראשו".
לעמתו, בפרוש ספר יהושע בסדרת "מקרא לישראל" (בעריכת שמואל אחיטוב) נכתב על הפסוק לעיל מיהושע: "ביטוי ציורי המבוסס על תפיסה שהדם דבֵק בשופכו".
אפשר להביא גם דעות ממחים שאינם חוקרים, ובפרט דברי פרשנים מסרתיים בסעיף "פרשנים מפרשים" (ראי למשל בערכים פנדה או דרגש). למשל, רש"י על ”מתחייב בנפשו ודמו בראשו“ (בבלי, מסכת נידה – דף יז, עמוד א) כותב: "נענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו [...]". המלבי"ם כותב על "דמיו בו" ש"דמים" ברבים מצין לקיחת דם רב מהנאשם, בסקילה. אולי עדיף יהיה לכתב זאת בערך דמיו בו.
הפנית בסעיף "ראו גם" למרכיבי הערך "דם" ו"ראש". לטעמי, אין בכך צרך, אולם יש המעדיפים זאת. היתה על כך הצבעה במזנון לאחרונה, אך הענין לא הכרע.
שלום, ההסבר בסעיף הראשון "יהיה אחראי למותו של אדם אחר" לא מוכר לי. להבנתי "דמו" ו "ראשו" מתייחסים תמיד לאותו אדם. 2 הדוגמאות המצורפות לסעיף זה שייכות - לפי רש"י לפחות - לסעיף השני:
א. יחזקאל לג ד' - רש"י אומר "דמו בראשו יהיה. עון מיתתו ידרש מיד עצמו שפשע בנפשו" וכנ"ל פירוש המלבי"ם "מי ששומע ומבין סימני התקיעות והאותות שהקול מורה עליהם ולא נזהר דמו בראשו יהיה הוא מתחייב בנפשו".
ב. שמואל ב' פרק א' פסוק טז. גם כאן רש"י מפרש "אין עונש במיתתך אלא לעצמך".
