שׁכב (שורש)
השורש שׁ־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש | |
|---|---|
| משמעות עיקרית | היות גוף במצב מאוזן פרוס לארץ |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | המקרא |
נטיות הפעלים
[עריכה]| שׁ־כ־ב | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | שָׁכַב | שׁוֹכֵב (ב׳ פעוּל: שָׁכוּב) |
יִשְׁכַּב | שְׁכַב | לִשְׁכַּב |
| נִפְעַל | נִשְׁכַּב | נִשְׁכָּב | יִשָּׁכֵב | הִשָּׁכֵב | לְהִשָּׁכֵב |
| הִפְעִיל | הִשְׁכִּיב | מַשְׁכִּיב | יַשְׁכִּיב | הַשְׁכֵּב | לְהַשְׁכִּיב |
| הֻפְעַל | הֻשְׁכַּב | מֻשְׁכָּב | יֻשְׁכַּב | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | |||||
| פֻּעַל | -אין- | -אין- | |||
| הִתְפַּעֵל |
הערות
[עריכה]- בבניין קל, השורש הזה הוא היחיד שבשם שפועל שלו יש פתח בעה"פ.