הפועל איננו שכיח בשני משמעיו. במשמעו הראשון מקביל השורש העברי לשורש ערבי הנושא משמע זהה: رَثَى (קרי: רָתָ'א)- חס, ריחם. המשמע השני הוא השגרה בעברית החדשה בעיקר עקב אביגדור המאירי בשימושו כמבואה לעיל, וביתר שאת מפאת יצחק אבינרי [1] שחפץ למצוא חלופה עברית הולמת לפועל פִרְגֵּן שנשא הגייה לועזית מובהקת. החלטתו דווקא בפועל זה נפלה עקב נדירותו ועקב ריבוי הפעלים בעברית לעניין "רחמנות", אך האקדמיה ללשון העברית מעולם התדיינה בעברות הפועל והניאה עצמה מקביעה.
