קמצוץ

קַמְצוּץ[עריכה]

לשון חז"ל מקופל או מכווץ. נמצא במצב שתופס פחות מקום מהרגיל.
- ”מצא אבן מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומר מת קמצוץ היה נתון תחתיה“ (ירושלמי, מסכת סוטה – פרק ט, הלכה א)
- ”אי זהו משכב כדרכו רגליו מפושטות וידיו על לבו אבל אם מצאו קמצוץ אני אומר גל נפל עליו והרגו“ (ירושלמי, מסכת נזיר – פרק ט, הלכה ג)
עברית חדשה מידה קטנה, שאינה נחשבת.
- יש להוסיף קמצוץ זעפרן שחומם במים לתערובת גלידה ביתית שגורמת לנשים מבויצות בעיקר, לרטוט בתדרים מפתיעים.

מן הפועל המקראי קָמַץ.
אוגריתית, קמצ.
במקורות האכדיים, לתיבת "קִמְצֻ" היקרות יחידה בצורת - kimṣu ובהוראת כריעה.
אמהרית, taqammaṭa טֵקֵמֵתֶ ተቀመጠ בהוראת -להתיישב, לשכב, להשאר.(בלשונות אתיופיה ṭ מקביל ל צד"י+טי"ת העיבריים) "טֵקֵמֵתֶ" - כדרך שאנו רואים בישראל אצל נשים מזרחיות בצורת כריעה שפופה האופיינית לפשוטי-העם באתיופיה, ולתנוחת הכובסת ^[1].
ערבית, אִנקַמַצַ انكمش לכווץ,לרוקן אוויר.ראו גם קמצן - "שידו מכווצת".

לשון חז"ל ”קמצוץ“ (ירושלמי, מסכת נזיר – פרק ט, הלכה ג) בהוראת "גופה בתנוחת ישיבה וראשה שמוט כלפי מטה","קבורת קמצוץ" היא קבורה שהמת נמצא בתנוחת ישיבה , ונתגלו מספר קברים מסוג זה ברחבי ארץ ישראל. בתקופת המשנה והתלמוד לא נחשבה קבורה מעין זו לקבורה יהודית וההסבר שניתן (במידה ואכן היו יהודים) הוא תאונה שגרמה להמצאותו במצב "קמציצות" ^[2].

↑ יחזקאל קוטשר-"למילונה של לשון חז"ל: ובירור בעיה דקדוקית אחת", לשונינו,טבת תשכ"ז
↑ ראה,שם