קלקלה
קַלְקָלָה
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קלקלה |
| הגייה* | kalkala |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ק־ל־ק־ל |
| דרך תצורה | משקל קַטָּלָה |
| נטיות | ר׳ קַלְקָלוֹת נ"י קַלְקַלָתוֹ קַלְקַָלָתִי קַלְקָלָתְךָ קַלְקַלָתֵךְ |
- לשון חז"ל ירידה של אדם מבחינה מוסרית. התפתותו לעשות מעשים רעים.
- ”אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו..ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה יח)
- ”צריך שיתודה בנעילה שמא אירע בו דבר קלקלה כל היום כולו“ (תוספתא, מסכת יומא – פרק ד, הלכה יד)
- ”שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון“ (בבלי, מסכת ברכות – דף ס, עמוד א)
- הילד השובב נתפס בקלקלתו כשראשו תחוב עמוק בארון הממתקים.
גיזרון
[עריכה]- שורש מקראי קלֹקֵל
צירופים
[עריכה]ניגודים
[עריכה]