קב חרובים
קַב חָרוּבִים
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קב חרובים |
| הגייה* | kav kharuvim |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | צרף |
| נטיות | |
- לשון חז"ל מנת מזון דלה ביותר; ביטוי להסתפקות במועט.
- ”שמא ראית מימיך אדם מניח פרנסה טובה ויפה בצרפת והולך לנוע על קב חרובים בארץ נידחה ושוממה?“ (ספר הבדיחה והחידוד: ציונות וארץ ישראל, מאת אלתר דרויאנוב, בפרויקט בן יהודה)
- ”צ'אמאן לאל הוא גבה־קומה, קרח למשעי, כבן ששים וחמש. למראית־עין הוא דומה לאותם סגפנים מצומקים, החיים על קב חרובים ומעט־מים.“ ("על להמשמר", 26 בינואר 1966, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
מקור
[עריכה]- "אמר רב יהודה, אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מע"ש לע"ש." (תענית כד ב)
- קב: מידת נפח.
פרשנים מפרשים
[עריכה]- רש"י על תענית כד ב: קב חרובים מערב שבת לערב שבת - כל השבת היה ניזון בכך חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:
ראו גם
[עריכה]- קב, קבין
- פת חרבה
- לחם צר ומים לחץ