צרוד

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צָרוּד[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צרוד
הגייה* tsarud
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש צ־ר־ד
דרך תצורה בינוני פעול
נטיות ר׳ צְרוּדִים; נ׳ צְרוּדָה, נ"ר צְרוּדוֹת
  1. קול הנשמע מחוספס, שיש בו מרכיב רוטט של טונים נמוכים.
    • פגיעה במיתרי הקול מתבטאת בקול צרוד.
    • "הֵם בְּקוֹל צָרוּד יְשׁוּעָתָם זוֹ יְרַנֵּנוּ" ("רחל", שמחה בן־ציון)
    • "פציתי את פי לומר משהו, אך קולי אבד לי, מין חרחור מוזר נפלט מגרוני, צרוד, לא־מוכר" ("התגנבות יחידים", יהושע קנז)
    • "אי שם בבית ממול / סקסופון צרוד" ("בוקר", יצחק קלפטר)

גיזרון[עריכה]

  • על פי "היה קולו עבה או דק או צרור--כשר, שכל הקולות כשרין בשופר" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כז, עמוד ב) (נוסח ש"ס וילנה). ניתן לראות כי המילה נכתבה כאן "צרור", אולם בספרי הלכה מאוחרים יותר מצוטט: "היה קולו עבה או דק או צרוד--כשר, שכל הקולות כשרין בשופר" (רמב"ם, משנה תורה, ספר הזמנים, הלכות שופר).

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]