מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הֵנִיא עַצְמוֹ מֵאָכֹל וּמִשָּׁתֹה מִפְּאַת טְעָמִים דָּתִיִּים כְּגוֹן אֵבֶל, צוֹם, חֲרָטָה וְכַדּוֹמֶה.
- ”וַיִּסְפְּדוּ, וַיִּבְכּוּ, וַיָּצֻמוּ, עַד הָעָרֶב...“ (שמואל ב׳ א, פסוק יב)
- ”וַיֹּאמֶר-בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי, צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה...“ (שמואל ב׳ יב, פסוק כב)
- ”וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים; וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם“ (נחמיה א, פסוק ד)
- ”...וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם...“ (אסתר ד, פסוק טז)
- "הנודר שיצום בשבת, או ביום טוב-חייב לצום, שהנדרים חלות על דברי מצוה כמו שביארנו" (משנה תורה להרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות נדרים, פרק ט')
- "וְאִם מֵאֵן אדני בית המלון לָתֵת מאומה, אז צַמְתִּי וְרָעַבְתִּי..." מנדלי מוכר ספרים, "האבות והבנים", עמ' 86
- פועל מקראי, מקביל גם בשפות שמיות נוספות, כגון: ארמית- צוּם, ערבית- صَامَ (קרי: צָאמָ), וכן באוגריתית- ẓm.
| השורש צום
|
|
השורש צ־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"/י.
| צ־ו־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
צָם
|
צָם
|
יָצוּם
|
צוּם
|
לָצוּם
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
