צם

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צָם[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צם
שורש וגזרה צ־ו־ם , גזרת נע"ו/י
בניין פָּעַל (קַל)


  1. הֵנִיא עַצְמוֹ מֵאָכֹל וּמִשָּׁתֹה מִפְּאַת טְעָמִים דָּתִיִּים כְּגוֹן אֵבֶל, צוֹם, חֲרָטָה וְכַדּוֹמֶה.
    • ”וַיִּסְפְּדוּ, וַיִּבְכּוּ, וַיָּצֻמוּ, עַד הָעָרֶב...“ (שמואל ב׳ א, פסוק יב)
    • ”וַיֹּאמֶר-בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי, צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה...“ (שמואל ב׳ יב, פסוק כב)
    • ”וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים; וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם“ (נחמיה א, פסוק ד)
    • ”...וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם...“ (אסתר ד, פסוק טז)
    • "הנודר שיצום בשבת, או ביום טוב-חייב לצום, שהנדרים חלות על דברי מצוה כמו שביארנו" (משנה תורה להרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות נדרים, פרק ט')
    • "וְאִם מֵאֵן אדני בית המלון לָתֵת מאומה, אז צַמְתִּי וְרָעַבְתִּי..." מנדלי מוכר ספרים, "האבות והבנים", עמ' 86

גיזרון[עריכה]

  • פועל מקראי, מקביל גם בשפות שמיות נוספות, כגון: ארמית- צוּם, ערבית- صَامَ (קרי: צָאמָ), וכן באוגריתית- ẓm.

ראו גם[עריכה]


השורש צום

השורש צ־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

צ־ו־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צָם צָם יָצוּם צוּם לָצוּם
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל