פתח (שורש)
מראה
השורש פ־ת־ח א הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים
[עריכה]פ־ת־ח א | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | פָּתַח | פּוֹתֵחַ (ב׳ פעוּל: פָּתוּחַ) |
יִפְתַח | פְּתַח | לִפְתֹּחַ |
נִפְעַל | נִפְתַּח | נִפְתָּח | יִפָּתֵחַ | הִפָּתֵחַ | לְהִפָּתֵחַ |
הִפְעִיל | |||||
הֻפְעַל | -אין- | -אין- | |||
פִּעֵל | פִּתַּח | מְפַתֵּחַ | יְפַתַּח | פַּתַּח | לְפַתֵּחַ |
פֻּעַל | פֻּתַּח | מְפֻתָּח | יְפֻתַּח | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | הִתְפַּתַּח | מִתְפַּתֵּחַ | יִתְפַּתַּח | הִתְפַּתַּח | לְהִתְפַּתֵּחַ |
הערות
[עריכה]- בבניין נפעל, הצורה בפתח גנובה היא זו המופיעה במקורות: ”הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ“ (יחזקאל מד, פסוק ב).
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]