פשרה

פְּשָׁרָה

לשון חז"ל ישוב המחלוקות בין שני צדדים באמצעות ויתורים הדדיים ביניהם.
- ”הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מֵהַלּוֹקֵחַ וְהָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה וְהַלּוֹקֵחַ מִן הָרִאשׁוֹנָה, וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵּינֵיהֶם.“ (משנה, מסכת כתובות – פרק י, משנה ו)
- ”כשם שהדין בשלשה כך פשרה בשלשה. יפה כח פשרה מכח הדין, כיזה צד: שנים שדנו יכולין לחזור בהם ושנים שפישרו אין יכולין לחזור בהם“ (תוספתא, מסכת סנהדרין – פרק א, הלכה ט)
- מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה, אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה, וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כב)
בהרחבה: ביטול הקפדה כעס ואיבה.
- ”מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו“ (בבלי, מסכת ברכות – דף י, עמוד א)

ר"ע ברטנורא: מלשון פושר שאינו לא חם ולא קר- כך הפסיקה לא לצד זה ולא לצד זה אלא לאמצע.
מהפועל הפשיר קשה התרכך.