על פי לשון חז"ל בארמית "פליזא": ”דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפליזא בארבעה זוזי ואבלע ליה חד זוזא.“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף קיג, עמוד ב).[1] לא התברר מהי מלה זאת המופיעה רק פעם אחת בספרות חז"ל. רבנו חננאל פרש "נחושת מצופה זהב" ובפסר הערוך מושוה לערבית فِلِزّ (פִלִזּ) שבדרך כלל פרושה מתכת ובדיאלקט נתך של נחושת - ומכאן הושאלה לפליז.