עזובה

עֲזוּבָה

(יש לשכתב פירוש זה): מקום שומם ומוזנח.
- ”וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ“ (ישעיהו ו, פסוק יב)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעֻזּוֹ כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיְתָה שְׁמָמָה“ (ישעיהו יז, פסוק ט)
- ”"הִתְעוּנִי חַרְבוֹנֵי צָהֳרַיִם אֶל פִּנַּת סְתָרִים בַּעֲזוּבַת הַגָּן, עָיַפְתִּי לַשָּׁרָב וָאֶצְנַח פְּרִי דָשֵׁן, כְּבַד-עָסִיס, לְרַגְלֵי חָרוּב רַעֲנָן."“ (הִתְעוּנִי חַרְבוֹנֵי צָהֳרַיִם..., מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- שערי חצר הטירה פרוצים היו לרווחה, העזובה בולטת לעין כל, ניכר ששנים רבות עברו מאז דר איש במקום.
שם פרטי לנקבה.
- ”ושם אמו עזובה“ (דברי הימים ב׳ כ, פסוק לא)

גזירת שם עצם מהפועל עזוב (אמנם ר' אברהם אבן עזרא תוהה בפירושו בישעיהו ו' אם מדובר בשם עצם או פועל).