אסף הרופא בספרו: "אגור" (בלעז: גרווא,grue)[1].(לא יאוחר מהמאה ה-9)
פרשני ימי־הביניים זיהו את העגור עם הכרוכיה. למשל, רש"י כותב על בקידושין מד א: "כי כרוכיא - תרגום של עגור. גרוא"ה בלע"ז", וכך הוא מפרש את הכתוב בירמיהו.
באנציקלופדיה מקראית[2] נכתב על הופעות המילה בירמיהו ובישעיהו:
"[...] התרגומים העתיקים מתקשים במסירת התיבה עגור שבשני הכתובים [...] ספק אם המלה עגור היא שם של ציפור או בינוני־פעול הבא לתאר את השם סוס, סיס (והשווה ”עַיִט צָבוּעַ“ (ירמיהו יב, פסוק ט) ). [...] אם אמנם מכוונת תיבת עגור לשם ציפור, מסתבר שיש לזהותו עם העגור האפור (Grus grus) שהוא עובר־אורח וחורף בארץ (השווה ירמיהו ח ז). זיהוי זה מסתמך על קריאתו של העגור: גור־גור. אבל אהרוני סבור שהעגור שבמקרא הוא סנונית הערים (Delichon urbica) החולפת בארץ".
.jpg)
ערך בוויקיפדיה: עגור