סרקופג

סַרְקוֹפָג[עריכה]

סרקופג

עברית חדשה ארון קבורה מאבן.
- ”לרגלי התל היה מוטל סרקופג אבן עתיק, שפירא נהג לעלות עליו, ניצב מלוא קומתו, ומספר לנוער על פרשת הקרב.“ (ג'דע: סיפורו של אברהם שפירא שומר המושבה, מאת אהוד בן עזר, בפרויקט בן יהודה)

מיוונית: sarkophágos) σαρκοφάγος) - "אוכל בשר"; הלחם בסיסים של sárx) σάρξ) – בשר, וכן phágō) φάγω) – לאכול (אני אוכל).

למילה σαρκοφάγος ביוונית עתיקה שני מובנים: (א) "אוכל בשר", "קרניבור". למשל: "לאחר ימים מועטים ראו שומרי גופתו התלויה של קליאומיניס נחש גדול ועצום כרוך סביב לראשו ומסתיר את פניו, עד ששום עוף אוכל־בשר לא יכול לנוח עליו." (פלוטארכוס, קלאומנס, 39. מיוונית: א"א הלוי). (ב) λίθος σαρκοφάγος, "אבן אוכלת בשר", אבן גיר – שאת המשובחת ביותר כרו באָסוֹס שבטרוֹאַס, ונודעה בכושרה לכלות את גופות המתים. מכאן שם־העצם σαρκοφάγος, ארון קבורה. למשל: "אלכסנדר מוקדון שאף לכבוש את העולם כולו, וסופו שהסתפק בסרקופג." (יובנאליס, הסטירות, 10.172. מרומית: רחל בירנבאום).^[1]

ערך בוויקיפדיה: סרקופג