סניף
סְנִיף
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | סניף |
| הגייה* | snif |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ס־נ־ף |
| דרך תצורה | משקל קְטִיל |
| נטיות | ר׳ סְנִיפִים; סְנִיף־, ר׳ סְנִיפֵי־; כ׳ סְנִיפו |
- עברית חדשה מוסד (בנק, בית מסחר וכד') התלוי במוסד מרכזי, מחלקה, שלוחה של ארגון מרכזי. גוף המשמש שלוחה או חלק מארגון מרכזי שאותו הוא מייצג.
- "התאַרגנוּת זוֹ ודאי תביא לידי פּתיחת שוּרת סניפים של מוֹסדוֹתינוּ המרכּזיים בּעמק (״המשבּיר״, קוּפּת-חוֹלים, בּנק-הפּוֹעלים, ועדת-התרבּוּת), והם גם על חיי העמק יָקֵלוּ" מוֹעצת ישוּבי העמק, ברל כצנלסון
- "מישהו הפסיק את הזרם בסניף המרכזי" פנס הרחוב, שלום חנוך
- לשון חז"ל נספח, מוסף, תוספת.
- " וסמוך לשאלה זו עוד סניף קטן, שאינו שוה כמעט לדבר בו: ..." צער בעלי-חיים, דוד פרישמן
- לשון חז"ל חלק משלם, חולייה איבר.
- "ארבעה סניפים של זהב היו שם מפוצלים מראשיהם" מקראות גדולות, מדרש ספרא, ויקרא, כד, ו
- ”ר' יוסי בן שאול בשם רבי קטן עושין אותו סניף לעשרה“ (ירושלמי, מסכת ברכות – פרק ז, הלכה ב)
גיזרון
[עריכה]- לשון חז"ל הפועל סינף. המילה החדשה קיבלה מובן של שלוחה של מוסד מרכזי, מתוך המילה בלשון חז"ל, שמובנה "חלק מהשלם".
צירופים
[עריכה]- סְנִיף דוֹאַר - בית דואר שאינו דואר ראשי
- סניף ראשי