סות

סוּת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סות
הגייה*	sut
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ סוּתוֹת; סוּתַת־, ר׳ סוּתוֹת־

סותת אורן

1. לשון המקרא מעטה, כיסוי.

   • "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה [סוּתוֹ]." (בראשית מט יא)
   • "... וטִפּוּס של תְּפִלָה, ואִמוּם של עושה סוּתוֹת, הרי אלו טהורים." (משנה כלים טז ז)

2. עברית חדשה קליפת העץ; הציפוי החיצוני העוטף את גזע העץ.

גיזרון

 1. קרוב אל מסווה, ואולי מן כסות בהשמטת הכ"ף (א' אבן שושן, המילון החדש, תשכ"ו).

מלאכתו העיקרית של הצבע היא כביסת החוט והאריג והרתחתו, בכדי לערבב את הצבעים וחומרי הלוואי ולהתאים את כמותם לסוג האריג: פשתן, כותנה, צמר או משי. את הארגמן המופיע לעיל במרומז בצירוף: 'דַם עֲנָבִים', ואת התכלת הפיקו מקונכיות הים התיכון, ותולעת השני — מכנימת אלון התולע הצומח בהר^{[דרושה הבהרה]}.

 2. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הביולוגיה, תשס"ט (2009).

נגזרות

• סותית
• סיט

תרגום

• אנגלית: dress‏, cloak‏‏‏‏ (1); bark‏‏‏‏ (2)
• צרפתית: écorce‏‏‏‏ (2)
• גרמנית: Rinde‏‏‏‏ (2)