נקוה

נִקְוָה

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	נקווה
שורש וגזרה	ק־ו־י/ה ב, גזרת נל"י/ה
בניין	נפעל

1. כֻּנַּס וְנֶאֱסַף; בָּא אֶל מָקוֹם אֶחָד (וּבִפְרָט מַיִם).

   • ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד...“ (בראשית א, פסוק ט)
   • ”בָּעֵת הַהִיא, יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְהוָה, וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם...“ (ירמיהו ג, פסוק יז)
   • "אחרי אשר יפּלו המים האלה על הארץ [...] חֵלֶק יָדוּעַ יִקָּוֶה בַּנְּהָרוֹת וּבַנְּחָלִים..." "שומר הבריאות", ישראל פרנקל
   • "...וּבתקופת תִּשרי, בְּטרם נגמרה רְביעה ראשונה וּבטרם נִקְווּ הַגְּשָׁמִים..." "שכול וכישלון", יוסף חיים ברנר
   • "...תְּהומות מים נִקְווּ ויהיו לְיָמים גדולים וּברֵכות מים..." "תולדות הטבע", חלק א', מנדלי מוכר ספרים

גיזרון

• פועל מקראי, מקבילה דומה גם בסורית.

נגזרות

• הִקָּווּת

מילים נרדפות

• נאסף

ראו גם

• קָוָה
• הִקְוָה
• מִקְוֶה

השורש קוה ב
השורש ק־ו־ה ב הוא שורש מגזרת נל"י/ה. נטיות הפעלים ק־ו־ה ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל קָוָה קוֹוֶה יִקְוֶה קְוֵה לִקְווֹת נִפְעַל נִקְוָה נִקְוֶה יִקָּוֶה הִקָּוֵה לְהִקָּווֹת הִפְעִיל הִקְוָה מַקְוֶה יַקְוֶה הַקְוֵה לְהַקְווֹת הֻפְעַל הֻקְוָה מֻקְוֶה יֻקְוֶה -אין- -אין- פִּעֵל פֻּעַל -אין- -אין- הִתְפַּעֵל הִתְקַוָּה מִתְקַוֶּה יִתְקַוֶּה הִתְקַוֵּה לְהִתְקַוּוֹת