נאק

נָאַק

לשון המקרא השמיע קריאת-סבל, נאנח מרוב כאב.
- ”וְחִזַּקְתִּי אֶת זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת חַרְבִּי בְּיָדוֹ וְשָׁבַרְתִּי אֶת זְרֹעוֹת פַּרְעֹה וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו.“ (יחזקאל ל, פסוק כד)
- ”מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה.“ (איוב כד, פסוק יב)

השוו לארמית: נְאַק.^[1] "הֵאָנֵק דֹם" (יחזקאל כד) יש מפרשים שתוק, ויש מפרשים שתוק מלהאנק.