↑ לפי החלטה 2.3.7 בדקדוק של האקדמיה ללשון העברית: "צורת הרבים של שמות בסיומת ־יוּת, כגון אישִיוּת, אחרָיוּת, נגזרת בדרך הרגילה בעברית: אישיוּיוֹת, אחריוּיוֹת. המבקש להימנע מן הצורות האלה ישתמש בתחליפים, כגון סוגי אישיות, מינֵי אחריות".
יצחק אבינרי כתב בשאלה זו כי "לומר ברבים "אישיויות" - לא יעלה על הדעת", והציע חלופות משלו. עבור "אישיות" בהוראת אדם חשוב (הגדרה (1) לעיל) הציע אבינרי את הריבוי "אישים". עבור ההוראה האחרת (תכונות בנפש) הוא הציע את הצורה "אִישִׁיּוֹת". הוא הביא להצעתו סמוכין מהמקורות:
"כבר מצאנו כיוצא בזה בתלמוד: נזירוּת אחת - שתי נזירוֹת (אמנם, יש גם "נזירוּיוֹת"). ומן שליחוּת יש רק שליחוֹת: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחוֹת". נראה לי שגם במקרא מצאנו דוגמה לכך: "העדוֹת והחוקים", ”עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד“ (תהלים צג, פסוק ה), קרוב לודאי שהוא לשון רבים של עדוּת, ולא של עדה. אמנם, רבויים אלה נדירים הם, אך שם בסיום - יוּת, לא כשם מופשט, נדיר לא פחות מזה".[1]
↑ כל האמור בסעיף זה נלקח מהספר "יד הלשון" ליצחק אבינרי בערך "אישיות". דברים דומים הופיעו גם במדורו "פִּנַת הַלָּשׁוֹן" (מאמר שס"ו) בעיתון "על המשמר" מתאריך 11/2/1954, עמ' 2.
ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משתמש:MishaelEshed/אישיות