”אי זהו גדי מקולס, כולו צלי ראשו כרעיו וקרבו. בישל ממנו כל שהו שלק ממנו כל שהו אין זה גדי מקולס. עושין גדי מקולס ביום טוב הראשון של חג וביום טוב האחרון של פסח עגל מקולס ביום טוב הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס אמ' ר' יוסה תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי ליקח טלאים בלילי פסחים ועושין אותן מקולסין אמרו לו אף הוא קרוב להאכיל קדשים בחוץ מפני שקורין אותן פסחין“ (תוספתא, מסכת ביצה – פרק ב, הלכה טו)
ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה