מקבת

מַקֶּבֶת[עריכה]

מקבת

פטיש שצדו האחד מחודד והשני רחב.
- ”וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת.“ (שופטים ד, פסוק כא)
  
  ”ותהי המלאכה גדולה מאוד, וקול הלמות מקבת וקול רעש חֲרוֹק יתדות לא חדל כל היום.“ (סוטה, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)
  
  ”אז ישבת מארץ גרזן ומקבת, כל כלי יוצר שרף ישרפו בשבת, וכתתו את לעט, למזמרות מזמרות, קרדם ומורג לנבלים וכנורות“ (צדקיהו בבית הפקדת, מאת י"ל גורדון, בפרויקט בן יהודה)
כלי גדול וכבד המשמש בעת קרב לניפוץ עצמותיו של היריב כאשר הוא מכוסה בשריון לוחות.
חפירה בחומר קשה כגון סלע.

מקור המילה במקרא

ערך בוויקיפדיה: פטיש קרב