מקבת
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מַקֶּבֶת[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מקבת |
| הגייה* | makevet |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | נ־ק־ב |
| דרך תצורה | משקל מַקְטֶלֶת |
| נטיות | ר׳ מַקָּבוֹת; מַקֶּבֶת־, מָקָּבוֹת־ |
- לשון המקרא מין פטיש שקצהו האחד מחודד והשני רחב. משמש לניקוב, לחפירה, לסיתות אבנים וכו'.
- ”יד קרדום שחופרין בו בדידין שלמים ארבעה טפחים. [...] יד קרדום שלבקוע ושלעדור ששה. יד מקבת שלסתתים ששה.“ (משנה תורה, ספר טהרה, מאת רמב"ם, פטירת המחבר 1204, באתר מאגרים)
- ”ותהי המלאכה גדולה מאוד, וקול הלמות מקבת וקול רעש חֲרוֹק יתדות לא חדל כל היום.“ (סוטה, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)
- ”אז ישבת מארץ גרזן ומקבת, כל כלי יוצר שרף ישרפו בשבת, וכתתו את לעט, למזמרות מזמרות, קרדם ומורג לנבלים וכנורות“ (צדקיהו בבית הפקדת, מאת י"ל גורדון, בפרויקט בן יהודה)
- לשון המקרא עשיית חור בסלע או באדמה.
- "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם." (ישעיהו נא א)
גיזרון[עריכה]
- מן נ־ק־ב.
- במכתבי אל־עמארנה (איגרת EA 120) מופיעה המילה בכנענית: מַקִבֻּ ma-qi-bu, סוג של פטיש, משורש המופיע באוגריתית: מקב mqb/p בהוראת מכַה, פטיש. באכדית: maqqabu. בערבית: مِنْقَب (מִנְקַב) - מכשיר לעשיית נקבים.
תרגום[עריכה]
- אנגלית: mallet