כתב יד הכרוך כספר - דף על גבי דף, בשונה מכתב יד הכרוך כמגילה.
ומגילה הכתובה במצחף אין אדם יוצא בה ידי חובתו - שֶׁכָּתוּב 'ונכתב בספר', ומצחף אינו ספר "הלכות פסוקות" פרק הלכות מגילה (בתרגומו העברי - "הלכות ראו") המיוחס לרב יהודאי גאון
בדחילו ורחימו פתחו את התיבה בה שמור היה הכתר ח' מאות שנים, ואחר שהתקדשו והיטהרו הוציאו את המצחף הקדוש, שידיו של הרמב"ם אישרוהו וקידשוהו... פורים של ארם־צובה, בתוך: קנה וקנמון, אמנון שמוש, עמ' 38
פרופסור מלאכי בית־אריה כותב בחיבורו "קודיקולוגיה עברית" שהיהודים אימצו שיטה זו של כריכה במצחף באיחור, וכך גם הופיע באיחור מונח מתאים בעברית. הוא כותב: "...המילה הערבית נקלטה כמילה עברית לכל דבר ושימשה בהוראת 'ספר בצורת קודקס' בקולופונים ובציוני בעלות קדומים במזרח התיכון במאה העשירית ובראשית המאה האחת-עשרה ולימים גם ברשימות ספרים".
כן הוא מעיר: "מבחינה אטימולוגית המונח 'מֻצחף' בערבית השתלשל מן המונח 'צחיפה' הבא בקוראן במשמעות 'מגילה' (כשם שמונחים שציינו מגילה ביוונית ובלטינית שימשו לציון קודקס עם התמורה בצורת הספר)"[1].
↑"קודיקולוגיה עברית - טיפולוגיה של מלאכת הספר העברי ועיצובו בימי-הביניים בהיבט היסטורי והשוואתי מתוך גישה כמותית המיוסדת על תיעוד כתבי-היד בציוני תאריך", מאת פרופסור מלאכי בית־אריה.
ערך בוויקיפדיה: קודקס