מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 ערך זה עוסק במְנוּסָה, שם עצם בנקבה. לערך העוסק במְנוּסֶּה, תואר בזכר; ראו מְנֻסֶּה.
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
|
| הגייה* |
menusa
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־ו־ס
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטוּלָה
|
| נטיות |
מְנוּסַת־; ר׳ מְנוּסוֹת
|
- נסיון שלא להיתפס, תוך שמירת מרחק.
- ”וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם – וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת־חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף.“ (ויקרא כו, פסוק לו)
- ”כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן; כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יהוה, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.“ (ישעיהו נב, פסוק יב)
- המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, צורת נקבה מן מנוס.
מילים נרדפות[עריכה]
