מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 ערך זה עוסק במְנוּסָה, שם עצם בנקבה. לערך העוסק במְנוּסֶּה, תואר בזכר; ראו כתיב חסר מְנֻסֶּה. |
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | |
| הגייה* | menusa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | נ־ו־ס |
| דרך תצורה | משקל מַקְטוּלָה |
| נטיות | מְנוּסַת־; ר׳ מְנוּסוֹת |
- נסיון שלא להיתפס, תוך שמירת מרחק.
- ”וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם – וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת־חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף.“ (ויקרא כו, פסוק לו)
- ”כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן; כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יהוה, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.“ (ישעיהו נב, פסוק יב)
- המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, צורת נקבה מן מנוס.
