ממילא

מִמֵּילָא

לשון חז"ל תואר הפועל: שקורה מעצמו ללא סיבה וגורם מיוחד.
בהכרח שיקרה. כיון שנשלמו הסיבות.
- ועכשיו כשאנו מונים השבעה שבועות מזמן קצירת העומר ממילא יארע יום החמישים בששה בסיון שהוא יום מתן עשרת הדברות (חזקוני ויקרא פרק כג )
- אבל אם הוא גדול כאבן המלך אין צריך אומד, ממילא יש בו כדי להמית (בעל הטורים במדבר פרק לה )
[עממי] בְּלָאו הָכֵי, בֵּין כֹּה וּבֵין כֹּה
- אין לך צורך לצאת לקנות גלידה כי ממילא הסוג שאתה אוהב תמיד חסר במלאי.
- אני ממילא הולך בעצמי למכולת, אל תקנה לי כלום.
- בשביל מה אתה שואל אותי אם ממילא אינך מאמין לי?!.

לשון חז"ל. בחז"ל נמצא רק בלשון ארמית. נראה שנכנסה לעברית בתקופת ימי הביניים. נראית כמ' השימוש ומילא אך לא נמצאת במקורות בנפרד.

דוגמאות

”עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו, ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה. אי הכי זכרים נמי! - כיון דמנגחי זכרים בהדדי, ממילא נפלן“ (בבלי, מסכת שבת – דף נד, עמוד ב) ישנו עץ מיוחד בשם חנון שמניחין קיסם אחד ממנו בחוטם כבשה נקבה וגורם לה להתעטש ואז נופלים הטפילים שבראשה, אך לזכרים לא צריך לעשות כך כיון שנוגחים האחד את השני ממילא נופלים טפיליהם.
”גברא לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא, הכי נמי - לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לח, עמוד א) אדם שאוכל מזון שתכונתו לרפא הרי הוא אוכל והרפואה ממילא נפעלת.

[עממי] נהוג לפעמים גם "במילא" או רק "מילא" גם במשמעויות חדשות כמו "לא משנה" "לא נורא".